פייק ניוז ברשתות: מדריך מעשי לזיהוי ידיעות כוזבות לפני ששולחים הלאה
ידיעות כוזבות מתפשטות מהר יותר מאי פעם, במיוחד בקבוצות הוואטסאפ. כמה בדיקות פשוטות שכל אחד יכול לעשות לפני שהוא משתף.
כמעט כל ישראלי מכיר את הרגע: הודעה מגיעה לקבוצת המשפחה או לקבוצת השכונה, עם כותרת מבהילה, תמונה דרמטית ובקשה "להפיץ לכולם". תוך דקות היא מגיעה לעשרות קבוצות נוספות. לעיתים מתברר אחר כך שהידיעה לא הייתה נכונה, שהתמונה צולמה במקום אחר לגמרי או שמדובר בהודעה ישנה שהועלתה מחדש. בתקופות של מתיחות ביטחונית, מערכות בחירות או משברים בריאותיים, ההודעות האלה מתרבות ועלולות לגרום לבהלה, לפגיעה באנשים ואף לסכנה ממשית. החדשות הטובות: לא צריך להיות מומחה כדי לזהות את רוב הידיעות הכוזבות. מספיק לאמץ כמה הרגלים פשוטים.
למה ידיעות כוזבות מתפשטות כל כך מהר
ידיעות כוזבות בנויות לעורר רגש: פחד, כעס, הפתעה או תחושת צדק. כשאנחנו מרגישים רגש חזק, אנחנו נוטים לפעול מהר ולשתף בלי לחשוב. גם הרצון להיות הראשון שמעדכן את החברים, או להזהיר את המשפחה מסכנה, דוחף אותנו לשלוח הלאה במהירות.
מעבר לכך, ברשתות החברתיות ובאפליקציות המסרים, ההודעות מגיעות מאנשים שאנחנו מכירים וסומכים עליהם. כשדודה או חבר טוב שולחים משהו, אנחנו נוטים להאמין לו, אף שגם הם קיבלו את ההודעה ממישהו אחר ולא בדקו אותה. המנגנון הזה הופך כל אחד מאיתנו לחוליה בשרשרת ההפצה.
סימני אזהרה בתוכן ההודעה
יש כמה סימנים שצריכים להדליק נורה אדומה. הודעה שאין בה מקור ברור, או שמייחסת את המידע ל"גורם בכיר" או ל"חבר שעובד ב" בלי פרטים, היא חשודה. גם שגיאות כתיב רבות, שימוש מוגזם בסימני קריאה ובאותיות מודגשות, ובקשה מפורשת להפיץ, הם סימנים מוכרים.
סימני אזהרה נוספים:
- כותרת שמבטיחה "מה שהתקשורת לא מספרת לכם"
- תאריכים לא ברורים או חוסר התייחסות לזמן
- תמונה או סרטון ללא הקשר ברור של מקום וזמן
- טענה דרמטית שאף כלי תקשורת מוכר לא מדווח עליה
- לחץ לפעול מיד, לפני שמישהו "יוריד את זה"
אף אחד מהסימנים האלה לא מוכיח לבדו שהידיעה כוזבת, אבל שילוב של כמה מהם הוא סיבה טובה לעצור ולבדוק.
לבדוק את המקור
השאלה הראשונה היא מי פרסם את המידע לראשונה. אם ההודעה מציגה צילום מסך של כתבה, נסו למצוא את הכתבה עצמה באתר של כלי התקשורת. צילומי מסך מזויפים הם דרך נפוצה להפיץ מידע שקרי בשם גוף אמין. אם מדובר בהודעה רשמית לכאורה של רשות ממשלתית, בדקו אם היא מופיעה באתר או בחשבונות הרשמיים של אותה רשות.
בדיקה פשוטה נוספת היא לחפש את עיקר הטענה במנוע חיפוש. אם מדובר בידיעה אמיתית ומשמעותית, סביר שכלי תקשורת מרכזיים ידווחו עליה. אם רק אתרים לא מוכרים או חשבונות אנונימיים מפרסמים אותה, יש סיבה לחשוד.
לבדוק תמונות וסרטונים
תמונות וסרטונים נתפסים כהוכחה, אבל הם קלים מאוד להוצאה מהקשר. תמונה מאירוע שקרה לפני שנים או במדינה אחרת יכולה להיות מוצגת כאילו צולמה היום בישראל. כלי חיפוש תמונות הפוך, שזמינים בחינם במנועי החיפוש המרכזיים, מאפשרים לבדוק אם התמונה הופיעה ברשת בעבר ובאיזה הקשר.
בסרטונים כדאי לשים לב לפרטים: שלטים, שפה, מזג אוויר, לוחיות רישוי ומבנים. פרטים קטנים כאלה יכולים לגלות שהסרטון צולם במקום אחר. בשנים האחרונות נוסף אתגר חדש: תמונות וסרטונים שנוצרו או נערכו בעזרת בינה מלאכותית. סימנים כמו ידיים מעוותות, טקסט לא קריא ברקע או תנועות לא טבעיות יכולים להעיד על זיוף, אבל הטכנולוגיה משתפרת ולכן בדיקת המקור חשובה עוד יותר.
להיעזר בגופי בדיקת עובדות
בישראל ובעולם פועלים גופים שמתמחים בבדיקת עובדות. הם בודקים טענות שמופצות ברשת ומפרסמים את הממצאים. לפני שמשתפים טענה מפוקפקת, כדאי לבדוק אם כבר נבדקה. גם כלי תקשורת רבים מקיימים מדורים ייעודיים לבדיקת עובדות, במיוחד בתקופות של בחירות או משברים.
מה עושים כשמקבלים הודעה חשודה
הכלל הפשוט ביותר הוא: כשיש ספק, לא מעבירים הלאה. אם ההודעה נוגעת לבטיחות, כמו הנחיות בשעת חירום, הקפידו לפעול לפי ההנחיות של הגורמים הרשמיים בלבד. אם קיבלתם ידיעה כוזבת מאדם קרוב, אפשר לכתוב לו בעדינות שבדקתם ומצאתם שהמידע לא נכון, ולצרף הסבר. פנייה מכבדת, בלי להשפיל, תגרום לרוב לאנשים להיות זהירים יותר בפעם הבאה.
בקבוצות גדולות, כמו קבוצות שכונה או הורים, מנהלי הקבוצה יכולים לקבוע כללים שמבקשים לא להעביר ידיעות ללא מקור. כלל כזה מצמצם מאוד את כמות ההודעות הכוזבות.
לחנך את הדור הבא
ילדים ובני נוער צורכים מידע בעיקר ברשתות החברתיות ובסרטונים קצרים. חשוב לדבר איתם על אוריינות מדיה, להראות להם דוגמאות לידיעות כוזבות ולתרגל איתם את שלבי הבדיקה. מורים והורים יכולים להפוך את זה למשחק: למצוא יחד את הסימנים שמסגירים ידיעה מזויפת.
שבע שניות לפני שמשתפים
אפשר לסכם את כל הבדיקות בשגרה קצרה שלוקחת שניות ספורות. לפני כל שיתוף, שאלו את עצמכם שלוש שאלות: מי המקור, האם מישהו אחר אמין מדווח על כך, ומה הרגש שההודעה מנסה לעורר בי. אם התשובה לאחת השאלות לא ברורה, עדיף לחכות.
ההרגל הזה, שנשמע פשוט, משנה את התמונה. מחקרים בתחום אוריינות המדיה מראים שעצם העצירה והמחשבה על דיוק המידע מפחיתה את הנטייה לשתף ידיעות כוזבות.
לסיכום, ידיעות כוזבות הן חלק מהמציאות הדיגיטלית, אבל לכל אחד מאיתנו יש כוח לעצור אותן. עצירה של כמה שניות לפני השיתוף, בדיקת המקור, חיפוש פשוט ובדיקת תמונות יכולים למנוע בהלה מיותרת ולשמור על מרחב מידע אמין יותר עבור כולנו.